אז העברתי הרצאה ל-100 ומשהו בנות חרדיות בבני ברק
לפני כמה ימים יצא לי להעביר הרצאה ל-100 ומשהו בנות חרדיות בבני ברק בנושא טכנולוגיה (הוזמנתי על ידי מוישי רנד, שהוא בלי ספק אחד האנשים שאני הכי שמח שהכרתי בשנים האחרונות).
אם להיות ספציפיים - ההרצאה הייתה בנושא של מה זה אומר להיות מעצב אינטראקטיבי.
ההרצאה כללה סרטונים מתוך פרויקטים שעבדתי עליהם, חוויות שחוויתי בדרך ולקחים שלי שחוזרים אחורה עד לגיל 14 (הגיל בו פיתחתי את המשחק הראשון שלי, כשעוד היה לי שפם בר מצווה ושיניים של ארנב).
בשנים האחרונות, בעצם מאז שהתחלתי להרצות באופן קבוע, למדתי להרגיש את הקהל, לדעת מתי משהו עובד לי ומתי פחות, ואז לתקן תוך כדי פעולה. אני חושב שבדרך כלל זה מצליח לי.
הפעם לא הצלחתי להבין.
לאורך חלק גדול מההרצאה הבנות היו מאוד שקטות, לא צחקו בקול מהבדיחות שלי וגם כששאלתי שאלות כמו "מי מעלה פוסטים לפייסבוק" רק 2 הרימו את היד. בשלב מסוים גם אמרה לי המארגנת בלחישה להראות יותר פרויקטים ואז בכלל חשבתי שהתוכן שלי הוא לא בכיוון, הרי היא ממש טרחה ללחוש לי באמצע הרצאה.
אבל אז ראיתי שבאחד החלקים במצגת כמה בנות הוציאו טלפון וצילמו את המסך.
ואז פתאום כמה בנות עצרו אותי כדי לשאול שאלה.
ואז פתאום מישהי בכלל שאלה משהו מאוד טכני אבל שללא ספק הראה הבעת עניין.
ואז הבנתי, הן היו שקטות כי ככה הן רגילות. לא כי זה לא עניין אותן.
ואז גם הבנתי שאולי לחלקן הגדול אין פייסבוק בכלל. וזה קטע, כי בשלב מסוים גם זרקתי את צמד המילים "טיק טוק" לאויר אבל עכשיו כשאני חושב על זה, זה אמהרית בשבילם.
אלה דברים שאולי טריוויאלים לחלק מהאנשים אבל אותי זה הדהים. קרבה גיאוגרפית אבל שוני מטורף בעולמות התוכן.
ואז אני אומר לעצמי, בטח הן בכלל לא יודעות מי זה קוונטין טרנטינו או "דורה" (זו הדוגמא שעלתה לי, מה אני אעשה), וזה ממש קטע כי אצלי בראש ברור שכולם מכירים.
ואני חייב לומר, לא יודע לגבי כל מיני דברים אחרים שקשורים בדת וזה לא משהו שאני מעסיק את עצמי בו. אבל היה משהו מאוד מכבד במעמד הזה, משהו שונה ומיוחד. וזה היה כיף לחוות.