אז מה הסיפור שלי?

בשנת 2017 התחלתי להרצות בשנקר.

קדמו לזה 4 שנים בהם בכל פעם שהייתי רואה את ורד (ראש החוג בשנקר והמקום בו אני מרצה כיום), הייתי זורק לה ככה - "נו, אז מתי אני מתחיל להרצות אצלכם?"


כלפי חוץ זה היה אולי נשמע בצחוק, כלפי פנים לא צחקתי בכלל. היה לי ממש ממש קשה להוציא את זה החוצה, את העובדה שאני רוצה להרצות שם. היה לי הרבה יותר קל להיות מסוייג ולשאול "כאילו בצחוק", ככה אני כביכול לא נכשל אם הצד השני לא ירצה. לא להאמין כמה היה לי חשוב לא לצאת מעפן.


זה מלווה אותי שנים, הרצון להשאר "גבר" בסיטואציות כאלה. כאילו הדבר הכי חשוב זה לא להתחייב לפני שהצד השני מתחייב. לשמחתי, היום ברור לי שלשאול בצורה מסוייגת מביא גם לתשובה מסוייגת. ברור לי גם שאף אחד לא מעוניין לקפוץ למים אם אני בעצמי לא מוכן לקפוץ.


בשלב מסויים הרגשתי שעברתי מספיק בחיים המקצועיים שלי בכדי לשאול את השאלה הזו ברצינות, ובאמת אחרי זמן לא רב התחלתי ללמד את הקורס הראשון שלי. זה חידד לי שני דברים - א. אם אני מסתכל על רוב ההצלחות שלי בחיים, את רוב ה"כן" שלי קיבלתי כשבאתי ממקום של בטחון ולא של פחד. ב' - ללמד זה הדבר שאני הכי אוהב לעשות.


היום אני מלמד כבר שנתיים ונהנה מכל רגע.


אני מניח שהמסר של הפוסט הזה נוגע לכנות, לחשיפה ולהעזה, אז אסיים בזה שאספר לכם שבחודשים האחרונים אני עובד על הקמה של עסק חדש שנקרא "סקילר". העסק הזה מוקדש כולו ללימוד תחומים שונים של יצירה דיגיטלית כמו עיצוב גרפי, עריכת וידאו, אנימציה, תלת מימד, פיתוח משחקים ועוד.


ואם אתם נמצאים כאן כדי ללמוד, אני מצרף קישור למיני- קורס בחינם לתוכנת תלת מימד שאני מאוד אוהב שנקראת "בלנדר". המיני קורס הזה הוא אחד הצעדים הראשונים שלי בכל הנוגע להעברת ידע אונליין, תחום שאני באופן אישי מאמין בו מאוד.




94 צפיות