על הכשלון

בשנת 2016 חוויתי את הכשלון הראשון שלי בתור עצמאי, זה לא היה כיף.

זה היה באירוע חברה גדול ואני קיבלתי להיות החברה שמפתח את כל החוויות האינטראקטיביות באירוע - כלומר את כל מה שקורה על המסכים באולם: משחקים על מסכי מגע שפותחו במיוחד לכבוד האירוע, סרטים על המסכים הגדולים מאחורי הבמה, הזמנה לאירוע באוגמנטד ריאליטי, סרט במציאות מדומה ומשחקי רצפה שמוקרנים מהתקרה.

על הפרויקט הזה קיבלתי 53,000 ש"ח ובערך שלושה שבועות של עבודה נטו. הוא הגיע אצלי בעסק בשלב ייחודי - הייתי אחרי כמה אירועים מוצלחים והגעתי לרמת בטחון בה חשבתי שיש לי מספיק ידע כדי לקחת כל פרויקט בתחום. כל פרויקט, גם אם אין לי נסיון ספציפי לאותו פרויקט.

את רוב הבריף הצלחתי לפצח בצורה טובה - סרט המציאות המדומה יצא מגניב, המשחקים למסכי המגע יצאו מצויין וסה"כ באמת נראה שהפרויקט מתקדם חלק. אבל לי בראש ניקר איזה ספק לגבי חלק אחד בפרויקט שלא היה לי נסיון בו.

החלק הזה היה משחקי רצפה. אלה משחקים כאלה שמוקרנים בעזרת מקרן על הרצפה ואנשים משחקים עם הרגליים בעזרת חיישנים שמזהים את תנועת הרגליים. חוויה חביבה - אבל ממש לא רלוונטית לסיפור.

הסיפור הוא שאיכשהו, למרות שבעבר פתרתי סוגיות טכניות מורכבות מזו, לא הצלחתי לגרום למשחקים האלה לעבוד כמו שצריך.

והנה, שבועיים לפני ההקמה, והמשחקים האלה מנקרים לי בראש.

שבוע לפני ההקמה. לא עובד.

יומיים לפני. מקרטע.

יום לפני.

ואז הגיעה השעה. ההקמות לאירוע.

דבר ראשון כמובן אני הולך לעבוד על המשחקים. מזיז חיישן ימינה, מקרן שמאלה, משחק עם התוכנה, מפעיל שוב. כלום. מזיז ימינה, שמאלה, תוכנה, כלום.

כלומר הכל תיאורטית עובד, פשוט זה עובד ממש גרוע.

ואז נכנס הקהל לאולם, ואני רוצה לקבור את עצמי.

אז בסופו של דבר לא קרה שום נס, המשחקים עבדו בצורה מקרטעת ואחרי לא הרבה זמן גם כיבינו אותם. מיותר לציין שהלקוח כעס ובצדק, ולי זה עלה 15,000 ש"ח.

אבל בסוף, ממרחק של כמה שנים אחורה, אני חושב שצריבות כאלה חזקות מלמדות אותנו שיעורים שבמקרים אחרים היו לוקחים שנים ללמוד.

אז אם אני מנסה לחשוב מה למדתי מאז -

1. על אף הכל - לקחת סיכונים בעסק זה חשוב. אבל וואלה, לכל אחד יש קצב צמיחה שהוא טבעי לו וחשוב לצמוח בכל פרויקט קצת ולא לנסות לקפוץ יותר מדי רחוק בפעם אחת. אני לדוגמא עדיין מנסה להשתמש בטכניקה חדשה בכל פרויקט כדי ללמוד משהו, אפילו אם זה בחלק קטן של הפרויקט.

2. נורה אדומה שנדלקת במערכה הראשונה תפציע במערכה השלישית. לפעמים בהתחלה של פרויקט נדלקת איזושהי נורה, יש משהו שלא סגור אצלנו בראש ולעתים יש נטיה להתעלם ולקוות שזה יעלם. מהנסיון שלי - הדבר הכי נכון הוא לתקוף את הנושא כבר בשלבים המוקדמים, זה תמיד יותר מאתגר אחר כך ועלול להיות כרוך באי-נעימויות, סטרס או כל מיני דברים שאף אחד לא אוהב.

3. מכל מה שעשיתי הבנתי שאני בכלל הכי אוהב ללמד. לשמחתי היום יש לי את הפרווילגיה להיות מרצה בשנקר ולאחרונה גם הקמתי את סקילר - הבית של היוצרים הדיגיטליים. אני משתדל לקחת פחות פרויקטים ולהתמקד במה שאני אוהב ומאמין שאני הכי טוב בו. מקווה שגם אתם.

חלקים בפרויקט שכן עבדו טוב